ביום האישה הבינלאומי האחרון פרסמה ויצ"ו דו"ח מיוחד אשר ריכז, בין השאר, שלל נתונים אודות הפערים בין נשים לגברים בחברה הישראלית בהקשר להכנסות. איפה זה מתחיל? והאם זה ייגמר?
נתונים לטעימה
מהדו"ח עלה כי נשים מרוויחות בממוצע ב- 34% פחות מהגברים ויותר מזה, אי השוויון מתבטא כבר בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה. מסתבר, שנשים בישראל מהוות 47% מכוח העבודה. יש הרבה יותר נשים אשר עובדות במשרות חלקיות. הפער העיקרי מתגלה במספר המנהלות בכלכלה הישראלית, במספר הנשים השותפות בפוליטיקה, בחברות ממשלתיות, בספורט, במשפט ובאקדמיה.
המאבק לשוויון אינו עניין של נשים בלבד. הוא נוגע באוכלוסיות נוספות כמו החברה החרדית, קהילת יוצאי אתיופיה והחברה הערבית, הסובלות מפערים משמעותיים בהקשר להכנסות. מה שאומר שיש כאן צורך בשינוי עומק, בהובלה של מאבק חברתי, הנוגע לכל אחד ואחת בחברה הישראלית. מאבק על שיפור פניה של החברה במדינת ישראל.
חוסר שוויון מגזרי- יש חיה כזאת.
פערי השכר בשוק העבודה נמצאים הן בקרב נשים והן בקרב קבוצות מיעוט כמו יוצאי אתיופיה, ערבים וחרדים. קבוצות אלו נתקלות במחסומי כניסה לתעשיות האטרקטיביות מבחינת שכר ותנאי עבודה, וסובלות מפערי שכר גבוהים באופן משמעותי מאלו שמקבילים להם שאף אינם אקדמאים. הפערים הגדולים ביותר הם בקרב נשים מקבוצות המיעוט האלו. הן מרוויחות פחות מ- 50% מהשכר הממוצע במשק.
בשוק העבודה האקדמי ניתן למצוא תופעות של הדרה ופערי שכר משמעותיים בהרבה מהשוק הלא אקדמי. נשים וקבוצות מיעוט אשר רכשו השכלה אקדמית נתקלים במחסומי כניסה והשתלבות אף יותר מאלו המקבילים להם, שלא רכשו השכלה אקדמית. כמו-כן ישנה הדרה גם בתחומי מקצוע מבוקשים כמו מחשבים, הנדסה, עסקים, כלכלה, משפטים וניהול. גם במקצועות אלו, מועמדים מקבוצות המיעוט חווים הדרה ופערי שכר משמעותיים.
מה אנחנו מפספסים?
אם לא נבין שגיוון תעסוקתי ושילובן של נשים לצד שילובן של קבוצות מיעוט בכלכלה הישראלית יכול רק לעשות טוב, להועיל, לקדם ולחזק את החוסן החברתי והכלכלי במדינה, כנראה שנישאר מאחור במדרג המדינות המתהדרות בשוויון תעסוקתי ומגדרי. אם לא נבין שצמצום הפערים הוא אינטרס של כל החברה והכלכלה בישראל וכי האחריות מוטלת לא רק על הממשלה אלא גם על המעסיקים, אז כנראה שהפערים רק ילכו ויגדלו.
המעסיקים בישראל צריכים להסתכל על מצבת כוח האדם שלהם ולהיות מספיק כנים עם עצמם לגבי השאלה האם ייתכן שהם מדירים קבוצות מיעוט או נשים מעבודה בחברה בכלל או בתפקידים בכירים בפרט. חברות רבות כבר עושות זאת ולוקחות על עצמן את הובלת השינוי ואת האחריות לשנות בראש ובראשונה את עצמן. חברות רבות מאד אחרות צריכות להצטרף למהלך השינוי שיצא לדרך.
השינוי הגדול יגיע מהתרחבות ההבנה שהמציאות היום של פערי השכר איננה עובדה או גזירה אלא תוצר של התנהלות לא נכונה שאסור לנו להשלים איתה ושבכוחנו כמעסיקים כמנהלים וכאנשי כח אדם – לשנות אותה.
בשורה התחתונה, גיוון תעסוקתי ושילובם של כל המגזרים והמגדרים אינו רק כלי לצמצום פערים, אלא ערך בפני עצמו. שילוב נכון יוביל לצמיחה ופריון במשק הישראלי ולחברה צודקת, שוויונית ומתוקנת. חברה צודקת היא חברה אחראית וערכית הדואגת לכלל אזרחיה. באופן שווה.
