סוד גלוי הוא שהנגב סובל מהזנחה במשך שנים רבות. את התוצאות כולנו מכירים – אין כמעט תחום שלא סובל מאתגרים קשים בשל ההזנחה הזו: היעדר תשתיות, אפשרויות חינוך והשכלה נמוכות, שירותי בריאות מוגבלים המביאים לתוחלת חיים נמוכה יותר ומעט אפשרויות תעסוקה בקרב תושבי הנגב לעומת תושבי שאר הארץ.

מעטים מהם רוכשים השכלה גבוהה ואפשרויות התעסוקה מוגבלות. בהתבסס על נתונים המופיעים בתוכנית לקידום ההשתלבות של החברה הערבית בשוק העבודה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2021, החברה הבדואית בנגב מרוכזת במספר מצומצם של תחומי עיסוק: 73% מהנשים הבדואיות עוסקות בחינוך ושירותי בריאות ורווחה, ו-72% מהגברים מרוכזים ב-5 תחומי צווארון כחול.

לפי נתוני הלמ"ס לשנת 2020 -2021, החברה הערבית הבדואית בנגב מהווה כחמישית מכלל האוכלוסייה בנגב. כאשר 21% אינם שותפים מלאים לתוצרת של האזור, אנו מבינים כי היעדר מימוש פוטנציאל כה רחב פוגע ישירות בכלכלת הנגב ובתל"ג בכלל.

המגזר העסקי יודע לפעול מהר ויודע להשקיע את המשאבים הנחוצים ליצירת שינוי רחב היקף בפרקי זמן קצרים משמעותית, וזאת כשהמוטיבציה לפעול מקורה בהבנת התועלת העסקית המשתקפת משינוי כזה והתמורה ביישום האחריות החברתית-תאגידית.

כדי לקדם תעסוקה הולמת של החברה הערבית הבדואית בנגב, ראשי המגזר העסקי צריכים לקחת אחריות על הנושא ולהוביל מהלכי עומק שיקדמו את השתלבות האוכלוסייה הערבית הבדואית בשוק התעסוקה. זאת לצד קידום תהליכי גיוון והכללה של האוכלוסייה בתוך הארגון. המעסיקים שכבר ביצעו התאמות תהליכיות (כגון מיצוב מעסיק, התאמות תרבותיות, פתיחת הזדמנויות, שירותי הסעות ועוד) יכולים להעיד כמה זה משתלם למעסיק להשקיע בגזרה זו ואף מתורגם לשורת הרווח שלו.

זאת לצד השקעות רחבות בחינוך ובתשתיות, כאלו שיתמכו בהגברת האמון ההדדי בין החברה הערבית הבדואית והחברה היהודית בנגב, ויאיצו תהליכים חינוכיים וחברתיים שכבר החלו לעבור על החברה. מהלך שכזה ישתלם לכולם בטווח הארוך ובטווח הקצר. אין לנו שנות דור לחכות – שילוב החברה הערבית הבדואית בנגב במשק הישראלי הינו צו השעה.

נוא ג'השאן בטשון היא מנכ"לית מיזם קו-אימפקט